<h1>סמ"ג לאוין סימן רכ"ט</h1>
<h2>דף לב.</h2>
כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור (דברים כ' י"ט), מכאן שאסור לכרות ולהשחית כל אילני מאכל, ולא במצור בלבד דהא אמרינן בפרק החובל (ב"ק צ"א ב') דקלא דטעין קבא אסיר למקצייה ואם היה מעולה בדמים, לבניין מלפירות (רש"י), מותר, וגם כשהשרשים מכחישים את הגפנים ביניקתם צוה שמואל בפרק החובל (שם צ"ב א') לקצ[ו]ץ האילן. ופירש רבינו שמואל (עה"ת ע"ש) "כי" זה כמו "אלא" כלומר אלא אותו [ה]עץ מאכל שהאדם יכול לבא שם בין האילנות מפניך במצור ולירות בחיצים מבין האילנות אותו עץ אתה מותר לכרות, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת. וגרסינן בפרק החובל (ב"ק צ"א ב') רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל זה אילן סרק, ודורש כן מפני שהיה לו לכתוב רק עץ אשר לא עץ מאכל הוא (רש"י), ופירש רבינו משה (מלכים פ"ו הל' ט' ע"ש) אשר תדע [זה אילן] כלומר שידעת[ו] שהיה עץ מאכל מתחילה ועתה הזקין ואינו עושה אלא דבר מועט, אבל רבינו שלמה פירש (שם ד"ה זה) אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפילו של מאכל הוא. ומכאן למדנו איסור השחתה בכל דבר דהא גרסינן במסכת קידושין פרק קמא (ל"ב א') ד(רבה בר) רב הונא קרע מאניה באפיה בריה למיחזי אי קפיד אי לא קפיד ומקשה שם והא קעבר משום בל תשחית, וגרסינן בשבת בפרק מפנין (קכ"ט א') רבא בקעו ליה ספסל אחת לעשות לו אש להתחמם א"ל אביי והא קעבר מר משום בל תשחית אמר ליה בל תשחית דגופאי עדיף (ע"פ יראים סי' שפ"ב), (וכן) [ו]בפרק החולץ (יבמות מ"ד א') גרס אמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם, ואם אדם משחית שום דבר להטיל אימה על בני ביתו כדי שיראו ממנו ויהיה שלום בביתו מותר ששכר הטלת יראתו מרובה על השחתתו כדאמרינן בשבת פרק האורג (ק"ה ב') רב ששת שדי מוניני ארישא דאמתיה רב הונא תבר נכתמא (ע"פ יראים שם).
